כולם עושים קקי

אני אמא לשלשה ילדים, יועצת משפחתית בשילוב פענוח ציורי ילדים, מטפלת בשיטת ABA ומאמנת אישית עם התמחות במתנת קשב וריכוז ולקויי למידה. חוויתי עם בני הצעיר גמילה קשה מאד.

בני הצעיר נולד בלידה טראומטית אשר במהלך הלידה נמחצו תעלות השמע והוא שמע מעט מאד.
בתחילה אובחן בני כלוקה בPDD בגיל שלש עבר ניתוח כפתורים, פוליפים והרחבת תעלות השמע וההגדרה שונתה לאיחור התפתחותי. כמובן שהייתה בעיה של ויסות חושי ועוד ועוד.

לבני היה קשה מאד להיפרד מהקקי, הוא פחד מאד לשבת בשירותים ואמר "שהנחש שיוצא לו מהגוף לא רוצה ליפול למים".
כמובן שהשתמשנו בכל הטקטיקות שעלו על דעתנו – ספרים נפלאים: טוסיקים וכולם עושים קקי, סיר הסירים ועוד. "קקי פרס" ואפילו קישטנו את הישבנון וקראנו לו כיסא המלך אך שום נס לא קרה.
הקקי נשאר בטיטול.

בני נגמל לילה תוך שבוע ורק שרצה קקי ביקש טיטול. הוא היה מתאפק ימים שלמים וקשה היה לראותו בסבלו, התסכול היה גדול ואיתו החששות מה יהיה בעתיד איך ילך לבית הספר?

בעקבות ההרצאה ששמעתי של הגב' מלכה דונסקי ומלימודי היום אני יודעת שייתכן היה לו קשה עם פרידות בכלל?! שהרי על פי ג'יימס מאן כל חיינו רצופים בפרידות ואם הפרידה הראשונה לא הייתה כל כך מוצלחת ייתכן שבעתיד נמצא אצל הילד תקיעות במצבים שונים. ובאמת במבט לאחור לבני היה קשה מאד להיפרד בבוקר במעון, היה קשה לו להיפרד מהבקבוק (מעבר לקושי בוויסות חושי).
או שאולי על פי פרויד הוא היה עדיין בשלב הID ודרשנו תפקוד של אגו מבלי שהיה בשל לכך רגשית, או שאולי היה בשלב האנלי עד גיל מאוחר ומשם נבע הקושי.
לאט לאט עם המון סבלנות ועם ההקשבה לקצב שלו ועם המון תמיכה והכלים שרכשתי קרה הנס הקקי בשירותים.

בני נגמל בגיל 6 ודי חששנו איך יהיה בבית הספר. בני עלה בגיל 7 וחצי לכיתה קטנה רגשית בבית ספר יסודי בחינוך הרגיל והיום הוא בכיתה המכילה 30 תלמידים. זוהי ההצלחה הפרטית שלנו.

זכרו – ילדים מקריבים מטרות למען יחסים
הורים מקריבים יחסים למען מטרות

תגובות